NBA All-Star 2025 Failure

I have been a fan of this league since I was around 6 years old, so thats 34 years now.
The All-Star game has systematically gotten worse since its golden era in the early 90's and 00's.
This weekend's event, is an embarrassment for the product and image of the NBA, that's ratings have been dropping consistently for the past decade.

It felt moreso like watching a circus act of special ed performers than an athletic event.
So tacky, so corny. Shallow, fake and superficial.

The emphasis by the league's marketing division was so blatantly desperate to find new icons to sell the fans, as the new generation of stars become less appealing to the masses. If it was the extensive Vince Carter push with the Dunk Contest, making watching him read lines like an D grade actor is not only an embarrassment to his authenticity, yet for me atleast...gives out a bigtime "sellout" vibe.

The league is so desperate for new icons, for new front runners to rejuvenate its image and interest. Maybe because the younger stars of today put the entertainment aspect of the game as a lower priority than their predecessors, whom needed to sell tickets and merchandise in order to be truly successful, the younger stars of today don't really "need" to entertain, unless they choose to. They earn times over what prior generational stars would make, making their ambitions and goals, different.

Some of them are simply not interested in the marketing aspect of the game, and they are waiting to get back to their private lives as soon as their career is over. They dont care about what people think of them, what their likeability is and how famous they are...because they make enough money to calm and ease all of that noise.

The homage to the TNT crew in the final game of the All-Star events was just another insult to fans watching worldwide...as basketball itself has become so boring, so uninteresting, that the facade of a comedic imbecilic band of ex-players has become even more important, than the game itself. Let alone the directing of the event, that kept the crowd in the dark, to not show the thousands of empty seats.

As if people have forgotten the difference between placating, acting, entertaining and truly competing.
So much nostalgia is being force fed, it almost feels like a funeral. 

Is this what All-Star weekend is about? The broadcasters?
"Team Shaq" "Team Chuck"...what the hell is going on here?

It used to be a 48 minute game, with the same league rules of the best players from each conference. Look at what has become of this circus act. Its embarrassing and an insult to any fan with a functioning brain.

Anyone that is interested in the Basketball more than the music, merchandise, celebrities and distractions is going to be disappointed.

Now, I know that even in the 90's...some games did not reach great heights...but some of them were atleast competitive and interesting, and us the fans...we could watch the best players in the world go at it against each other for a moment. It was a special event...that showcased the best of the best, going at it...for real. Even if it was for a quarter and some, it was still real.

Thats so far from what is happening now. Can we please bring it back?
Make what matters about this game, is the game itself?

Can the league stop pushing so hard for marketing favorability and showcase the sport instead of its participants? Can the league make competing and challenging its utmost and highest priority? Above how many shirts and subscriptions its selling?

Probably not...but one can only hope. Im glad I didnt spend $1 on this years All-Star...because if I had, I would be upset with what I got in return.

A kingdom made of glass, full of empty shells. Almost feels as though the competition itself has been emasculated and emaciated to the point of infantilization. Saying : "I love the NBA" isnt as cool as it used to be. Lots of eyebrow's are rising because the depth and seriousness of this sport, is being infiltrated with stupidity, superficialism and coerced marketing.

משטרה, כדורסל ופיפי

-

 ...במהלך העונה, לאחר אחד הסיקורים שלי של משחק בית של הפועל אילת

מישהוא כתב לי "תעשה כתבה על שליח בראיינט האגדי!" וזה קרץ לי.
שליח בראיינט היה שחקן קבוצת המילואים של הפועל אילת המשחקת בליגה א'.

עם הקשרים הדלים שיש לי, הצלחתי להשיג את מספר הטלפון שלו.

הסברתי לסוכנת שלו שאשמח לעשות לו "כתבת היכרות" עם הקוראים, אשר רובם אינם מכירים אותו."כמה תמונות, אולי ווידאו וראיון…" הצעתי.

לפני שהוסיפה "רק מבקשת ממך, להכניס את הפן של "קהילת העבריים" בקטע, כי זה חשוב לשליח וגם לי, שישמעו ויכירו יותר על הקהילה הזו". הסכמתי והיא נתנה את האוקיי לשליח, אשר השיב לי בהתלהבות ש"יש לנו משחק היום, תבוא!".
הגעתי לאולם מפעל הפיס בתיכון בגין קצת לפני המשחק ועשיתי כמה תמונות של החימום.

ידידנו שליח בראיינט

הפועל "זהר" אילת שיחקו מול בית"ר ירושלים. אשר הגיעה למשחק עם 6 שחקנים רשומים בטופס.
אחד מהם, הוא אושיית הרשת והספורט רז ניסים כהן.

אשר הוא, מוכר יותר מהכל…מהאתגר שהוא נתן לנייט רובינסון בספורטק בת"א במהלך ראיון.
הפאסון והבטחון העצמי של אדון ניסים כהן הכה גלים, עד כדי כך שאפילו ג'ימי קימל הכניס אותו אל מנולוג הפתיחה של אחד מתכניותיו.

רז ניסים כהן מציע לנייט רובינסון לשחק אחד על אחד בכדורסל

החימום הסתיים ועליתי ליציע, כאחרון האוהדים.
הרבע הראשון של המשחק נפתח בריצת 12-4 של אילת.

זו הייתה הפעם הראשונה שפתחתי את פי מהיציע וקראתי "כמה הפרש אתם רוצים בית"ר?! 30?! חמישים?!" כאשר אישה מבוגרת כמה שורות מתחתיי הסתובבה ואמרה לי "שקט! לא יפה! למה אתה מדבר ככה?" ואני החזרתי עם מבט מבולבל של "איך אני בדיוק מדבר? מה אמרתי?".

בקהל אולי 20 איש. רובם בוגרים. חלקם הורים של שחקנים ואחרים קשורים למועדונים בדרך אחת או אחרת. ביניהם גם הבעלים של הפועל אילת, אדון טל פנחס, מאמן הקבוצה הבוגרת וניקולה לונצ'אר אשר שיחק בפרטיזן בלגרד, ריאל מדריד, מכבי תל אביב ועם דנילוביץ', בודירוגה ודיבאץ' בנבחרת סרביה חזקה ששיחקה מול נבחרת החלומות באולימפיידת 96' באטלנטה. שהיה חתום באילת כמעין GM.

מאחוריי שורה של צעירים, כאשר הבנתי את הרגישות של הקהל המבוגר והשקט במשחק ליגה א'…
"אל תביא את כל הכח" אמרתי לעצמי בראש. "אנשים רגישים". "תאהד, אבל תהיה כמה שיותר נעים". אילת המשיכה להיות דומיננטית במפגש ועלתה ליתרון 20 מוקדם מאוד.

בשלב כלשהוא, רז ניסים כהן הגיע לקו העונשין. הוא היה השחקן המוביל שלהם, המבוגר והמפותח ביותר של בית"ר מבחינה פיזית. ראוי לאמר…שהוא גם היה לא רע בכלל. שיחק עם כח ונשמה והיה ה"כוכב" של בית"ר.

הוא זורק זריקה וקולע, שקט חרישי ביציעים. כאוהד למהדרין הרגשתי דחף להפריע לו בעת הזריקה בשל השקט. "אתה פיפי!!" צעקתי במחשבה של "האוהדת לא תוכל להגיד לי משהו על זה…" והוא החטיא. "הופה, מצאתי פה משהו…"  חשבתי כאוהד.

האוהדת הסתובבה ואמרה "מה זה? למה אתה מדבר ככה?" ואני משיב "מדבר איך? הוא החטיא!" במחשבה שהיא בקטע של כדורסל ואהדה.
לאחר שהעירה לי בפעם השנייה כבר לקחתי זאת בדרך ועשיתי קול מצחיק עם טון ומבטא של פולנייה מאונקת.
"פויה בית"ר! אתם פויה!" כדי להנות מהמשחק ולעשות צחוק בדרך.
"מה זה?! איפה אתה חושב שאתה נמצא?!" היא שוב מסתובבת ופונה אליי.

"די נו, היא רצינית?" חשבתי והמשכתי לאהוד ולהנות מהמשחק. "יופי ריבאונד! יאללה אילת!" וכדומה. אילת המשיכה להגדיל את הפער שלה ורז ניסים המשיך להגיע אל הקו…כי חדר יפה אל הסל וסחט עבירה אחר עבירה. "אתה פיפי!!!" צעקתי והוא מחטיא.

"היי! למה אתה מדבר ככה?! זה לא יפה!" פונה אליי שוב האוהדת. "את רצינית? אמרתי פיפי."
היא נראתה כמו ילדה מבולבלת. לא יודעת באם לצחוק או לזעום. האוהדים הבוגרים האחרים שמו לב לחילופים בינינו והחלו לצדד לה.

התחלתי לשמוע מהם "די, תפסיק, אתה מנבל את הפה…זה לא יפה. תשתוק. אל תדבר."
"מה זה אל תדבר? אני בן אדם!" אני עונה להם והמבוגרת משיבה לי "לא! אתה לא בן אדם! תשתוק! תלך מפה! תסתום את הפה!" "אני לא בן אדם?" אני חושב לעצמי.

"מלחמה, חמאס, שבויים, בלאגן…אבל מה שחשוב להם זה שאני "מקלל" עם "פיפי"? "אני לא בן אדם?". הגזמתם. פרופורציות. "אין לי ברירה אלא להמשיך. זה מגוחך מדיי…" חשבתי. "פיפי? זה אמיתי?" אני חושב. הרי מי שהיה במשחק כדורסל א-ח-ד בחייו, יתוודע לקללות עסיסיות, אמוציות קשות, צעקות וצרחות שהם לא בדיוק "עבור ילדים", חשבתי.

הדקות עוברות ואילת לאט לאט מגדילה את היתרון. רז ניסים כהן מגיע אל הקו.
"אתה פיפי!!!" אני צועק בקול של פולנייה מעצבנת והוא מחטיא 2 זריקות.
"יש לי פה משהו!!" חשבתי וצחקתי בקול.

הוא שוב הגיע אל הקו. "אתה פיפי!!!" צעקתי.
רז ניסים כהן הסתובב על קו העונשין, הסתכל עליי וצעק משהו כמו "אתה לא מתבייש?! באנו לשחק כדורסל!" ובשלב כלשהוא, הוא קיבל עבירה טכנית מהשופט.

הרי אסור לשחקן להגיב לקריאות מהקהל ולבטח שלא לפנות אלייהם בדיבור.
הוא החטיא את הזריקה השנייה והרחשים מהאוהדים המבוגרים ההתגברו.
"תהיה בשקט! סתום תפה! לך מכאן! מי אתה בכלל מאיפה באת? לך מפה!"
הלו חברה', אני לא בדיוק אוהד הפועל ת"א בדרבי. "פיפי?" נו באמת…

"תגידו, אתם רציניים?!" אני פונה אלייהם בחיוך נעים וסמוק.
"מלחמה, חמאס, אנשים מתים ואתם נדלקים על "פיפי"?! קצת פרופורציות, בבקשה…מה יש לכם? השתגעתם?" והם מתבטלים בטיפשותם כפניי עגלים. הרי מה הם עושים באמת. תרבות המחאות? החזות הציונית? רוח הספורט?
ייתכן.

הגיע מחצית ואני קם ומתמתח ממושבי בכדי לרדת לשירותים ולברזייה בכדי למלאות את הבקבוק מים הקטן שהבאתי מהבית. איך שנשמעה השריקה רז ניסים הולך בנחישות לכיווני ומתחיל לאמר לי מילים בסגנון "מי אתה חושב שאתה?! איך אתה מדבר?! בוא! בוא לפה רגע!" כאשר מישהוא מהצוות שלו מנסה להרחיק אותו מהיציע וממני וברגעים האלה ממש נוצרה אנדרלמוסיה שלמה!

לצערי בשריקת המחצית, הצלם הפסיק את ההקלטה ושב אליו לאחר זמן קצר.
אותם הרגעים שאני מתאר, דווקא לא כולם נקלטו בעדשה ובמיקרופון…אך היו כאלה שכן.

השחקנים, הצוותים והקהל כולם צועקים אחד על השני, מנסים להדוף אחד את השני ואני באמצע של הכל. השחקנים של אילת ובית"ר ביחד מנסים להרגיע את ניסים אבל לא הלך להם כל כך ודווקא האוהדת הזו שלא מצאתי חן בעינייה נראתה באותו הרגע דווקא שמחה אם הייתי מקבל איזה בוקס לעין. מעניין איזה הימורים היו על זה ברשת…"אוהד מקבל בוקס במשחק ליגה א' – %2500 רווח".

"בוא לפה! אני רוצה לדבר איתך!" צועק ניסים שמחזיקים אותו אחורה. "אתה לא יודע עם מי הסתבכת! תראה אתה תצא מהאולם מה יקרה לך!" כאשר הוא קורע לחבר הצוות שלו את חולצתו כאשר מנסה להדוף אותו. ניסים מקבל טכנית שנייה לאחר שריקת המחצית ומורחק מהמשחק! הוא יצר יותר מדי דרמה! דרמה שעבור אחרים, אני הוא זה שיצרתי! עוד יותר נהמו הקולות והאנשים!

רז ניסים כהן בצירותו - וואלה חתיך הורס

אני הצלחתי להשיג את הווידאו של אותו המשחק מחברי והקאוץ' רנגי מ- Around the Rim ועשיתי את המיטב כדי לתמצת את הכל בעריכה.
לא יודע אם יש במה להתגאות, אבל זה סיפור שאפשר לזרוק לפח.


תקרית הפיפי והמשטרה - ליגה א' - הפועל "זהר" אילת מול בית"ר ירושלים

שחזרתי מהשירותים והברזייה, האוהדים הבומרים כאילו עשו לי "מחסום אנושי" ועמדו יחד בשורה במדרגות כדי למנוע ממני לעלות חזרה לכסאי…"אתה לא נכנס!" אומר לי איש מבוגר וכבד בן 70+. "אתה לא חוזר לפה! תלך מכאן תצא החוצה!" קורא בומר אחר. חייכתי וחשתי את מתכון התרופות שהאדון הנכבד לבטח לוקח עבור מחלות שהוא סובל מהם בבירור. בעדינות נגעתי בידו אשר אחזה ביד של אחר ויצרתי לי פתח ושביל חזרה לכסא.
איזה מפגן הם נתנו שם הבומרים, ממש "עשו הפגנה" כזו. אין דברים כאלה. בקפלן היו גאים.

מכיוון שאני הייתי מעורב מעט בהפועל אילת, הן בסיקורים והן בתפקיד של כרוז שהייתי לכמה משחקים, יצא לי להיות נוכח בכמה ישיבות הנהלה. כתוצאה מזה יצר עימי קשר עין הבעלים טל פנחס וקרא "בוא לפה! בוא הנה!" כאשר הוא ירד מהיציע ודרש ממני "דיבור צפוף" לצד הפרקט.

"תקשיב, אני לא יודע על מה אתה! אתה נראה לי מסטול לגמרי! (מקלחת וג'וינט אחרי עבודה ואז לאולם) "כולם פה לא רוצים שתהא כאן! אני דורש ומבקש ממך לצאת מהאולם! לך מפה! פשוט, לך מפה!" מחוייך אני משיב "מה פתאום, זה אולם של בגין. אני למדתי פה ז' עד י'ב. זה אולם ומשחק שפתוח לציבור. יש לי כל זכות להיות כאן ואין לך סמכות עליי".

"אני הבעלים של הקבוצה! אני הבעלים של הפועל אילת!" הוא עומד קרוב לפניי ועם שפת גופו ומבטיו משדר את אותו התדר הטיפוסי, של הלחץ והאימה. אך כזה שכבר כל ישראלי מכיר. כמו פינצ'ר שנובח. כי נדיר בישראל שמישהוא מרים יד. הם יודעים לצעוק ולאיים, אבל בתוכם לרוב פחדנים ויראי שמיים כיהודים הטובים שהם.

לידו אפי מנהל האולם, אחלה גבר ובחור מגניב. הוא נתן לטל גב כי זה העבודה שלו, אבל קלטתי עליו שהוא רצה להתפקע מצחוק ולהביא לי חיבוק. "אתה הבעלים של הקבוצה, אבל לא הבעלים של האולם. אנחנו כאן עומדים כמו בחוץ בפארק. זה שטח ציבורי. אין לך אכיפה עליי." אני עונה באיפוק.

"תזמין לו משטרה! לך מפה!" צועקת אותה אוהדת מבוגרת…
"תקראו למשטרה! תעיפו אותו מפה!" מוסיף מישהוא אחר שרואה שאנו מדברים ליד הדלת.

אוקיי, ה"בעלים" מנסה להשמע להוראות של "אוהדים וותיקים" לכאורה.
האישה המבוגרת הזו בטח הייתה סבתא של אחד השחקנים. חמודה סה"כ.

"אני הולך להזמין לך משטרה" אומר אדון פנחס.
במהלך כל הזמן הזה, כל כך התאפקתי שלא לצחוק לכולם בפנים ו"להסלים" את המצב עם ההומור והכשרון המולד שלי למשחק ותאטרון.

ממש השתדלתי ולנסות לשלב את עצמי בציבור, במקום פתוח…עם עוד כמה אזרחים חופשיים.
לא ניסיתי לפצוע אף אחד או להתסיס…זה לא שיצאתי מהבית במטרה לפוצץ משחק.
מה גם שכבר ידעתי שבתור כתב חובב, נקלעתי למצב לא נעים.
כתבה שצריך להשאיר – Off the Books מה שנקרא…

עם זאת, הקריאות היחידות שהיו לי מהיציע היו "פיפי" ו"פויה". באמת.
לא "אמא ש…", לא "יא בן…", לא "כ*ס אמ…", אפילו לא "חרא" או "זבל".
מה גם שהצעירים מאחורי קלטו שהוא מתעצבן, אז גם הם קראו לו "פיפי" כמה פעמים.

בנבריי ראשי כן הייתי ער לבחינה ושאילתא על מיצובנו כבני אדם בישראל.
"איפה באמת הראש?" "מה כבר יכול לקרות?" "הם רציניים?" "האם אנו חופשיים? האם לא?" תהיתי כהאנטר ס. תומפסון.
Pure Gonzo Journalism! איזה צחוק אלוהים. איך שרדתי את זה.

התאפקתי שלא לצחוק ועניתי "כן? ומה תגיד להם? למשטרה?" הוא הסתכל עליי עם עיניים מגוללות, הסיט עצמו אחורה והכה עם ידיו על הירכיים! התפוצץ במקום כי הוא לא יכל לעשות כלום! צוחק, אני שואל "סיימנו פה? אתה מפריע לי. אני הולך לראות משחק…" וחזרתי לשבת בכסא.

"מה קורה פה?" חשבתי. "הם רציניים?" "אמרתי פיפי, הוא החטיא עונשין…מה אתם גנובים? כדורסל? תרבות? הגזמתם. אנשים בשבי. פיפי?" ואין יותר סוריאליסטי מזה. לא יכלתי לתמצת או לנתח את זה ליותר ממה שזה, באותו הרגע. פשוט פיגור שכלי. עולם מקביל. Bizzaro World או משהו כזה.

החיים שוב מוכיחים שאת ההומור הקומי המוזהב ביותר שאפשר לתאר. אי אפשר להמציא.
אך האם זו אימה קומית? איך מגדירים את זה באומנות? בנאליות?

חזרתי לכסא שלי ושאלתי את הצעירים מאחוריי, "אתם חושבים שהם באמת יזמינו משטרה?"
הם צוחקים…"בוא נראה…"…"וואי, איך הייתי רוצה להקליט את השיחה הזו" עניתי.

"שלום משטרה"
יש פה מישהוא שעושה בלאגן במשחק כדורסל, הוא מקלל…תבואו לקחת אותו.
"הוא מקלל? מה הוא אומר?"
אמממ, הוא אמר פיפי.
"אנחנו שולחים את היס"מ!"

החימום של המחצית השנייה מתחילה ורז ניסים עולה ליציע הנגדי עם תיקו ושקיות שופינג שליקט לפני המשחק וממשיך לצעוק לכיווני. "יא בן זונה יא מניאק! יא זבל! בגלל אנשים כמוך נהרס המשחק! בגלל אנשים כמוך אין ספורט! איך שאתה מקלל יא גועל נפש!" אני צועק חזרה "אה! אתה יכול להגיד לי בן זונה מניאק אבל שאני אקרא לך פיפי?! איבדת את זה אה?! פרופורציות!" ופשוט נקרע בצחוק בקול רם עם הצעירים מאחוריי.

השופט ניגש לרז ניסים ומסביר לו שלמרות שהוא מורחק מהמשחק ויושב ביציע, ההרחקה שלו עלולה להסתבך אם הוא ימשיך בדברים ונדמה לי שאז יצא מהאולם אבל לא לפניי שהוא חלף על פניי ואמר : "מחילה. אתה צודק. עשית לי מבחן ונכשלתי. זו טעות שלי." כאשר השבתי "Peace and Love Man" בדרכו החוצה נדמה לי. שומעים בווידאו.

היה שקט והרבע השלישי התחיל.

יכול להיות שבשלב הזה כולם ציפו ממני להמשיך "להציק" או "לקלל" אבל זאת בכלל לא הייתה המטרה שלי!
אמנם הגעתי לאולם כדי "לסקר" את שליח בראיינט…אבל זה משחק ליגה א' ואני גדלתי באילת!
הייתי באגודת הכדורסל באילת מכיתה ח' עד י"ב! אני גם אוהד! אפילו הייתי כרוז קצת! הרבה לפני המשחק הזה! היה כל כך שקט בזריקות עונשין…הייתי חייב להגיד משהו לפחות! לפחות לנסות לגרום לשחקן היריב להחטיא!

חטאתי?!

נתתי עוד כמה "פויה בית"ר!" אבל בחייאט המשטרה בדרך, אז הסתפקתי ב"יאללה אילת!" ודברים כמו "אחלה ריבאונד! יופי מסירה!" והמשכתי לאהוד את אילת…שהמשיכה להגדיל את הפער עוד ועוד…מה עוד שבעריכת ווידאו או קטע כתוב זה מקבל התמקדות מיוחדת, אך הקישור למשחק המלא נמצא למטה כדי שתוכלו לקבל יחסיות טובה יותר על "ההפרעה" שלי.

בית"ר רשמו רק 6 שחקנים בטופס. אם שחקן נוסף יקבל 5 עבירות, זה נצחון טכני לאילת.
הרבע השלישי עובר והמשחק ממשיך בשלו, אילת מגדילה את הפער.
"בונא, הטל הזה לא יודע מהחיים שלו, במקום להרחיק אותך הוא צריך להביא לך כרטיס VIP! ניצחת בשביל אילת את המשחק!" אומר לי אחד הצעירים מאחוריי ומתפקע מצחוק.

הרבע הרביעי מתחיל ורק בסופו המשטרה מגיעה בטרחנות.
"איזה בזבוז משאבים" אני צוחק עם הצעירים מאחוריי.
"וואוו, הלוואי שיבואו לעצור אותי. זה יהיה הדבר הכי מצחיק בעולם" אני אומר.
"הייתי משלם כסף לקרוא את הדוח מעצר הזה" אנחנו ממשיכים לצחוק.

השוטרים עמדו שם אולי שני דקות והלכו.

המאמן ולונצ'אר הלכו כבר מזמן. מהבושה.
היה שם רגע במהלך הערב שכולם פשוט הסתכלו עליי. השחקנים, הקהל והשופטים…
אין ספק שהיו רגעים שהיו לי פרפרים בבטן וגם קצת חרדה, אבל למרות המשקפיים והנמשים יש לי גם הרבה אומץ וכריזמה. לא צריך להגזים.

האמת היא שאנו רואים זאת כרגע בכל העולם, בשל המתח והניגודיות החברתית, דווקא ההומור הוא זה שלעיתים יוצר ניצוץ שאחרים לא מסוגלים להתמודד עימו. אם זו בדיחה על ערבים או טראנסים או מישהוא שצועק פיפי.

עם כל האתגרים הפיזיים, המנטאליים, הרוחניים והחומריים של החיים שלנו, לפעמים…אנשים מאבדים את זה.
האמת היא? שאני לא מאשים אותם. באמת קשה להיות בן אדם היום. הכל מוזר וההסתעפויות אל האמת מחולקות למדי.

כמה ימים אחריי, יצרתי קשר עם שליח בראיינט והייתי יחסית נבוך.
הרי יצרתי עמו קשר כעיתונאי, לא כנוער הגבעות. הפועל ת"א.
ניסיתי להסביר עצמי אך הוא כבר נרתע ממני ואמר שלא יהיה מעוניין לעשות עימי מאמר או ראיון.
באסה, לא בדיוק יחסי הציבור שהייתי שואף עבור עצמי…

אבל אולי ככה זה בליגה א' כמו על כל במה והצגתה…
אבל אמרתי חמישים הפרש? לא? אמרתי או לא אמרתי?

קישור למשחק המלא :

https://www.youtube.com/watch?v=gujvP-QKal4&list=WL&index=1